AVRAM IS A DOG / 2005

אברם הוא כלב / יהונתן גפן

אברם הוא כלב

ורק שמו

הוא שם

של בן אדם

אברם משתין

מתחת לעץ התאנה

ומכסה בעפר

שחור

(יתכן שדווקא הזנב

הוא האיבר הנכון לנפנף בו לשלום)

 

לעולם לא נידע בדיוק

מה חושב

 אברם

כשהשמש שוקעת

הוא לא יודע מי

היה אביו

האמתי ביותר

(אבל יש לו יסוד לשער שהיה זה

מוקי הזקן שמת שלשם ליד הקיר)

 

הוא יודע שרק

אחרי ששוברים את מעטה

האבן של העצם,

אפשר למצוא מזון ראוי

לתשומת לב.

אברם מרבה להשתעשע

בפילוסופיה

שטחית אבל הוא אוכל באופן מסודר

שלש פעמים ביום.

לפעמים ארבע,

זה תלוי בו.

יש המון דברים שלא תלויים בו.

(אם פעם ימות –

זה בוודאי לא יהיה תלוי בו.)

 

לפי דעתו, כל החתולים

היו צריכים למות

לפני הרבה הרבה שנים.

יש להם שפם ארוך, קולם

מעצבן והם מגיבים

ללטיפות.

 

גם את אברם,יש ומלטפים.

אבל, ממקורות מהימנים-

נודע לו

שעיקר ההנאה

נופלת לרב

בחלקה של היד המלטפת.

(An installation inspired by a song written by Yehonatan Gefen)

 

“Avram is a Dog” describes a character that has within him a bit of each of us…

He tells an ordinary, simple and meaningless story, the kind that involves the “small” things in life: depressive philosophies; impossible love for an imperfect woman; loneliness and everlasting suffering that will pass once he dies.

 

The first stage of the work consists of a photo of people in a cafeteria. During the  second stage, after the documentation process, the images of the people photographed are printed on the cafeteria napkins, appearing as blurry monochromatic stains. The napkins unwillingly become a part of the installation once the photographed people actually use the napkins spontaneously and unthinkingly.

© All rights to REBECCA studio, created with Wix.com